לוי ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - סניף ראשי

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים-החייבים, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אריה ביטון מיום 10.3.11, בתיק הוצל"פ 01-85488-08-6, לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים לפטור מתשלום עמלת פירעון מוקדם. בשולי החלטתו קבע הרשם הנכבד כי תיק ההוצל"פ יעמוד על כנו כל אימת שהמבקשים לא ייפרעו את חובם למשיב – הזוכה, לרבות עמלת הפירעון המוקדם, שכ"ט כונס הנכסים ועו"ד כפי שנפסקו בתיק ואת הוצאות קופת הכינוס המאושרות.

בהתאם להחלטתי מיום 31.3.11, הוגשה תגובה מפורטת לבקשה מטעם המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, על נספחיהם ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי לדון בבקשה כבערעור עצמו, ולהורות על דחייתו, כפי שיפורט להלן.

את החלטתו לדחיית בקשת המבקשים לפטור מתשלום עמלת הפירעון המוקדם, מבסס הרשם הנכבד על סעיף 34 להסכם ההלוואה והשעבוד, הקובע במפורש את זכאותו של המשיב לגבות העמלה בכל מקרה בו מעמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מיידי, "מכל סיבה שהיא".

למקרא הבקשה שהגישו המבקשים עולה כי הסתייגותם של המבקשים מהחלטת הרשם נוגעת לאפשרות שניתנה בידי המשיב להגדיל קרן החוב בתיק ההוצל"פ, באמצעות הוספת עמלת הפירעון המוקדם, בשלב מאוחר ורק לאחר שהחוב בתיק ההוצל"פ שולם על ידי המבקשים כך שהחוב בתיק אופס. לטענת המבקשים, במסגרת החלטתו התעלם הרשם מטענתם זו על אף שהועלתה בפניו.

ואולם, לא מצאתי כי יש בטענה זו של המבקשים כדי לשנות מהחלטתו של הרשם הנכבד.

כפי שציין הרשם בהחלטתו, זכאותו המשיב לעמלת הפירעון המוקדם במקרה בו הוא מעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי מכל סיבה שהיא, מעוגנת באופן מפורש במסגרת סעיף 34 להסכם ההלוואה והשעבוד. אין לי אלא להוסיף ולהפנות בעניין זה לפסק הדין שניתן על ידי ביום 19.12.10, בסוגיה זו בתיק רע"צ 11830-11-10 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ – סניף ראשי נ' טלקר ואח' (פורסם באתר נבו).

אוסיף לציין כי ברי שאין בטענת המבקשים כי הוגשה הצעת חוק בעניין זה, כדי לשנות את המצב החוקי הקיים נכון להיום. זאת ועוד, לא מצאתי כי יש בפסיקה שצוטטה על ידי המבקשים במסגרת כתבי טענותיהם שהוגשו בפניי, כדי לתמוך בטענתם, שכן בפסיקה האמורה צוין במפורש כי זכותו של הבנק לעמלת פירעון מוקדם במקרה של העמדת ההלוואה לפירעון מיידי על ידו, לא עוגנה באותם מקרים באופן מפורש בין הוראות מסמכי ההלוואה.

באשר לטענת המבקשים בנוגע להגדלת הקרן לאחר איפוס החוב בתיק, הרי שלא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת הרשם אף בעניין זה. האפשרות לבצע הגדלת קרן מעוגנת בדין. (ראה למשל תקנות 12(ה)-(ו) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979). זאת ועוד, כפי שעולה מתגובת המשיב שבפניי, העובדה שהמשיב עומד על תשלום עמלת הפירעון המוקדם, היתה ידועה למבקשים למן מועד פתיחת תיק ההוצל"פ, ועוד בתחילתם של הליכי הגבייה.

בנסיבות שבפניי, לא התרשמתי כי הוספת עמלת הפירעון המוקדם באמצעות הגדלת הקרן במועד שלאחר איפוס החוב בתיק ההוצל"פ, הרעה ו/או פגעה בזכותם של המבקשים, ואף נהפוך הוא. כפי שמציין המשיב בסעיף 27.3 לתגובה מטעמו, הדבר היטיב עם המבקשים שאלמלא כן היו מחויבים הם לשלם את שיעור העמלה בצירוף ריבית פיגורים העולים לטענתו כדי תוספת של 15,000 ₪.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענות המבקשים שבפניי אף בעניין מועד הגדלת קרן החוב בתיק ההוצל"פ, ולפיכך מצאתי להורות על דחייתו של הערעור.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה בזאת על דחיית הערעור.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בערעור בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"א, 27 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: